פסק-דין בתיק ב"ל 42924-01-13

1.         התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מתאריך 13.12.11. בתאריך 16.5.12, נשלחה לתובע הודעה, כי התאונה מתאריך 13.12.11 הוכרה כתאונת עבודה וכי אושרו לו דמי פגיעה לתקופה מ- 15.12.11 ועד 31.12.11 בלבד.  באשר לתעודות רפואיות לתקופה מ- 1.1.12 ועד 20.3.12, לא אושר תשלום דמי פגיעה עבורן, בנימוק כי תקופת אי הכושר אינה נובעת מהתאונה אלא ממצב תחלואתי.

            במכתב הדחיה אף צוין מפורשות "לתשומת לבך הוועדה הרפואית בפניה תופיע תקבע אם נוצרה לך נכות כלשהי לתקופה זו".

            בנוסף לכך, הודע לתובע כי זכותו להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטה זו.

2.         לטענת התובע, את בקשתו לקביעת דרגת נכות הוא הגיש לאחר המכתב מ - 16.5.12, וזאת בעקבות הוראת פקיד התביעות שהציע לו לגשת לוועדה רפואית על מנת שזו תדון גם בתקופה לגביה לא אושרו לו תעודות אי הכושר.

            התובע אף ציין, כי נאמר לו ע"י פקיד התביעות, שאם לא יגיש תביעה לקביעת דרגת נכות בזמן, הוא יפסיד תקופות.

3.         בניגוד לטענות התובע, עולה מהשתלשלות העניינים כי התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות עוד בטרם קיבל את המכתב ובו הדחיה המתייחסת לחלק מתקופת אי הכושר.

            השתלשלות העניינים הכרונולוגית היתה כדלקמן:

א.        התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בתאריך 20.2.12, בהתייחס לתאונה מ - 13.12.11,

ב.         בטרם אושרה תביעתו, פנה התובע והגיש בקשה לקביעת דרגת נכות וזאת בתאריך 10.3.12.

ג.         בתאריך 16.5.12, נשלח לתובע מכתב המודיע לו כי התאונה מ - 13.12.11 אושרה כ "תאונת עבודה", אולם אושרו לו דמי פגיעה רק עד 31.12.11, ויתר תקופת אי הכושר לגביה ביקש תשלום דמי פגיעה נדחתה.

ד.         וועדה רפואית אשר דנה בעניינו של התובע בתאריך 5.7.12, קבעה לתובע 20% נכות זמנית לתקופה מ - 1.1.12 ועד 31.3.12.

ה.        התביעה לבית הדין הוגשה בתאריך 23.1.13.

4.         הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בנימוק כי מאחר וועדה רפואית כבר דנה בעניינו של התובע בהתייחס לאותה תקופה שלגביה לא אושר תשלום דמי הפגיעה ומאחר ולפי הוראות החוק והפסיקה, אין התובע יכול לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים (פניה לוועדה רפואית וכן פנייה לבית הדין בהתייחס לאותה תקופה), הרי אין לפקיד התביעות ולבית הדין סמכות להתייחס לתקופת אי כושר, לגביה היתה התייחסות של הוועדה.

5.         התובע טוען כי האבחנות בתעודות אי הכושר, הן זו שאושרה והן אלה שנדחו, הינן אבחנות זהות וכי הוא קיבל טיפולי פיזיותרפיה במהלך התקופה שבין 31.12.11 ועד 12.5.12.  כמו כן התובע טוען כי פקיד התביעות הוא שזרז אותו להגיש תביעה וכי עצם קביעת אחוזי נכות, גם אם חלקיים, בהתייחס לאותה תקופה שלגביה דחה פקיד התביעות את התביעה לתשלום דמי פגיעה, מצביעה על כך שיש קשר סיבתי בין תקופת אי כושר  זו לבין התאונה מ - 18.12.11.

6.         בעקרון, תביעה להכיר בתאונה או במחלת מקצוע כ "פגיעה בעבודה" הינה בסמכות פקיד התביעות. ככל שפקיד התביעות דוחה את התביעה, מוקנית לנפגע הזכות להגיש תביעה לבית הדין.  ככל שפקיד התביעות מכיר בפגיעה "כפגיעה בעבודה", והנפגע טוען לקיומה של נכות, ומגיש בקשה לקביעת דרגת נכות, מועבר עניינו לדיון לפני וועדה רפואית.

            לוועדה הרפואית הסמכות לקבוע קשר סיבתי בין האירוע לפגיעה הנטענת וכן לקבוע את דרגת הנכות.

            בדב"ע נ"ב 0/27 יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ה 49 נפסק כדלקמן:

"בערעור זה נזקקים אנו לשאלה, האם מוסמך בית-הדין לדון בערעור על החלטת פקיד תביעות, שעה שהמבוטח פנה לוועדה רפואית וביקש לקבוע דרגת נכות בגין האירוע המוחי, וזאת נזקקה לנושא....

            לעצם העניין - אין להבחין, משפטית, בין מצב שבו פונה מבוטח לוועדה רפואית כדי לקבוע קשר סיבתי בין פנימה לתאונה, וסמוך לאחר מכן פונה לבית-הדין באותו נושא, לבין מצב שבו הפניה לבית-הדין באה לאחר החלטה של וועדה רפואית הקובעת אחוזי נכות. ממסכת העובדות עולה, כי פנייתו של המערער לבית-הדין נעשתה שבועיים לאחר הפניה לוועדה הרפואית.